אחד מסעיפי ההוצאה הגדולים ביותר בכל משק בית הוא סעיף התחבורה. בבתים רבים מחזיקים שתי מכוניות או אפילו יותר מכך וההוצאות עליהן רק עולות. אין פלא אם כן שרבים מעדיפים לרכוש רכב משומש. רכב כזה יכול להיות במצב טוב מבחינה מכנית ומבחינה קוסמטית ויחד עם זאת לעלות לרוכש לשו הרבה פחות ממחירו כחדש. למעשה, כבר בשנה הראשונה, מחיר הרכב יכול לרדת בעשרות אלפי ש"ח אפילו. מן הצד השני, למי שרוכש רכב חדש, מכירת הרכב הישן יכולה לממן הרבה ממחיר הרכישה. זאת הסיבה שוק המכוניות המשומשות הוא כה חיוני. בדיוק בשביל לשמור על שוק חיוני ומתפקד, חוקקה הכנסת חוק מפורט המגדיר לפרטי פרטים את הליך מכירת רכב משומש. במאמר הזה נעבור על דרישות אותו חוק וגם על המשמעות שלהן בשבילנו כצרכנים.
מכירת רכב משומש לפי החוק – מי כפוף אליו?
לאור ריבוי עסקאות רכב משומש, אין זה פלא שחלק גדול מהשוק נמצא בידיים של אנשי מקצוע פרטיים, עסקים קטנים או חברות גדולות. לעיתים אלו חברות אשר עוסקות בעסקאות 'טרייד אין' בהם רוכשים רכב אחד ומחזירים כנגדו את הישן. החברות הללו מוכרות את אותם רכבים ומנסות כמובן לקבל בעבורם את מלוא התמורה. הפיתוי לרמאויות שונות או אפילו הסתרה של מידע אשר יכול לפגוע בשווי הרכב הוא גדול. זו הסיבה שהמחוקק קובע שכשמבצעים עסקה של מכירת רכב, כאשר הצד המוכר הוא איש מקצוע או חברה בתחום, יחולו עליו חוקים ותקנות מפורטות באשר להצגת המידע לקונה הפוטנציאלי. החוק מגדיר בדיוק מי הוא מוכר רכב מקצועי. בקצרה, מדובר בכל מי שמוכר רכב לפרנסתו: מגרשי רכב, סוכנויות רכב, דילרים, סוחרי רכב, יבואנים ויצואנים של רכבים ועוד.
עוד מגדיר החוק שני סוגי שחקנים בשוק אשר מחויבים לתת מידע על הרכב: המבטח והמוסך. אלו חייבים לשמור למשך שבע שנים את המידע שיש להם בקשר לטיפולים השונים ברכב והיסטורית הביטוחים שלו.
חובת גילוי נאות
החוק מגדיר במדויק כיצד מבצעים עסקת רכב משומש. ראשית יש לערוך הסכם כתוב. במסגרת הסכם זה יש לפרט על מצב הרכב ולכלול סעיפים ספציפיים בהם ניגע מיד. את החוזה על הקונה לאשר בכתב ולחתום עליו. בין הפרטים הרבים אשר צריך לחשוף נמנים:
- שמו המלא של מוכר הרכב, עיסוקו ומעונו.
- מספר הבעלים הקודמים ומידע לגבי בעלות עבר על ידי חברת השכרה או ליסינג תפעולי.
- פגיעות שונות ותיקונים שהיו ברכב. אלו לא חייבים להיות חמורות, אלא כל פגיעה אשר ידועה למוכר. במקרים מסוימים, אי דיווח הוא עילה לתביעה שיכולה להפוך להליך משפטי סבוך.
- מספר הקילומטרים העדכני ליום עריכת ההסכם.
- סכום המכירה בשקלים.
בנוסף, יש לספק את מספר הקילומטרים שעבר הרכב בעת ביצוע הבדיקה השנתית, הטסט. המספר הזה נרשם על ידי מכון הבדיקה. כוונת המחוקק היא לאפשר לרוכש לקבל עוד אסמכתא אשר תאמת את המספר אותו נרשם בחוזה המכירה.
לבסוף בואו נעמיק ונבין מהי המשמעות של החוק הזה ומדוע טרח המחוקק לפרט לפרטי פרטים כמה מהסעיפים? ובכן, המחוקק שם לנגד עיניו את הרוכש של הרכב שהוא לא איש מקצוע ולכן אין לו את הכלים והידע לבדוק את כל פרטי הרכישה ולדעת את מצב הרכב העדכני. מנגד, המחוקק רוצה למנוע מהמוכר להתפתות ולהסתיר פרטים כמו תאונה, קילומטראז' גבוה וכו' – אשר יעזרו לו לקבל מחיר גבוה על רכב ששווה הרבה פחות. במצב הקיים, ניתן עדיין לערוך עסקאות רכב משומש ולהרוויח עליהן יפה תוך שהאינטרסים של הקונה והמוכר נשמרים.