העלייה בפופולריות של הרשתות החברתיות גורמת לתופעות חדשות שלא הכרנו קודם לכן – מאבקים פוליטיים, חברתיים ואחרים מוצאים ביטוי על גבי חשבונות הפייסבוק, טוויטר ראמבל ואחרים. הרשתות החברתיות הללו מאפשרות לכל אחד ואחת מאיתנו להשתתף בדיונים, להוסיף אליהם, להביע תמיכה או לחילופין לבטל ואפילו לגדף. הקלות הרבה בפרסום של תוכן ולהט הדיון יוצרים אינספור מקרים של התבטאויות חריפות ביותר, לעיתים אף מגונות, הנכתבות ומשותפות אפילו על ידי מי שמחשיב את עצמו בחיי היום היום כאדם מהוגן. הפרסום הרב של אותן התבטאויות או אפילו שיתופים, ביחד עם החומרה שלהם, יוצרים מצב חדש בו המערכת המשפטית וגם אנו כחברה צריכים להחליט מהם גבולות המותר והאסור ברשתות החברתיות.
סדרה של משפטים, ערעורים לבית המשפט העליון והחלטות של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מנדלבליט, יצרו תקדימים משפטיים ועזרו להגדיר את המותר והאסור. המידע הזה חשוב לכל מי שמעורב ופעיל ברשתות החברתיות מכיוון שאפילו שיתוף של חומר יכול להוות עבירה בתנאים מסוימים. בואו נבין את הדקויות של המצב המשפטי הקיים.
לשון הרע ברשתות חברתיות
נתחיל מהדבר הברור מבחינה חוקית שאינו תמיד ברור למשתמשים ברשתות החברתיות. חוק איסור לשון הרע, תשב"ה 1965, תופס וקביל גם על אמירות הנאמרות או נכתבות ברשתות החברתיות. אין הבדל מהותי בין כתיבת מאמר בעיתון לבין כתיבה ופרסום פוסט – על שניהם יחולו המגבלות השונות של הוצאת דיבה אם זו אכן התקיימה. בתי המשפט מבינים שהרשתות החברתיות הן המדיה החדשה והתפוצה וההשפעה שלהן יכולות להיות אפילו גדולות מאלו של מאמר בעיתון. יוצא מכאן שגם הנזק בכתיבת לשון הרע יכול להיות רב.
לייקים, שיתופים ולשון הרע
האלמנט החדש ברשתות החברתיות הם הלייקים (סימוני 'אהבתי') והשיתופים. האבחנה שעשה בית המשפט העליון באה לאחר עתירה שהגיעה לפתחו בעקבות משפט בין מקומון לבני זוג אשר שיתפו תוכן פוגעני בו. בית המשפט מבחין בין שני המקרים.
לגבי שיתוף של פוסט המהווה לשון הרע, מכריע בית המשפט שזוהי פעולה אשר מהדהדת את המידע. היא גורמת באופן מכוון ליותר אנשים להיחשף אליו.
לייקים על תוכן בעייתי לא ייחשבו על ידי בית המשפט ללשון הרע. הנימוק הוא שלייק נעשה בפזיזות וכמו כן הוא לא מהדהד ומפיץ באופן ישיר את תוכן לשון הרע, גם אם האלגוריתם של הרשת החברתית מושפע ממנו.
בית המשפט מכיר למעשה באחריות של מי שמשתף תוכן לבדוק אותו שהוא לא מכיל אמירות אשר מהוות הוצאת דיבתו של אדם או קבוצת אנשים ספציפית.
הקלות והגנות
יחד עם החלטתו, רוצה בית המשפט להגן מפני עודף בתביעות לשון הרע בגין שיתופים. הוא מבקש לקבוע הוצאות משפט גבוהות אשר ירתיעו 'תביעות השתקה' בעתיד.
על משתפי התכנים מגן בית המשפט באמצעים הבאים:
- אם הדברים שותפו תוך אמונה כנה ותמימה בנכונותם, בית המשפט יראה בזה גורם לזכות המשתף.
- בית המשפט יקל עם מי שפעל במהירות להסרת ומניעה של השיתוף והפצת התוכן.
- תוכן בעייתי יכול להיות משותף אם ברור שהמשתף מתנגד לתוכן שלו ובעצם מביא את הדברים בכדי להציגם ולפרסמם כלא נכונים.
קיימת עוד הגנה הנקראת 'אמת דיברתי' בה מי שמואשם בהוצאת דיבה מגן על עמדתו כי היא תואמת את המציאות כפי שהיא. כאן בית המשפט מסוייג מכיוון ששיתוף הוא פעולה מהירה בה לא תיתכן בדיקה של הדברים לעומק.
לסיכום, חשוב להבין שגם תכנים שאנחנו משתפים יכולים להכניס אותנו למצב בעייתי של לשון הרע ולכן יש לבדוק את תוכנם לפני השיתוף.
